שתל דנטלי הוא שורש שן מלאכותי עשוי מטיטניום, המוחדר ללסת במקום שורש חסר ומשמש כבסיס לבניית שן קבועה. השתל אינו מורגש בפה.

מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) היא מחלת הרקמות אשר סובבות את השן ותומכות בה. זוהי מחלה הנובעת מזיהום חיידקי כרוני של המהווים את מנגנון התמיכה של השן. הגורם הראשוני למחלה הם חיידקי הרובד הדנטאלי (פלאק) שהיא שכבה דביקה,עדינה וחסרת צבע שנוצרת באופן תמידי על השיניים. גירוי חיידקי זה יוצר תגובה מקומית של דלקת, והצרוף בין הזיהום לדלקת גורם לתוצאה של הרס הרקמות הסובבות את השן. שמירה ביתית יומיומית של ניקיון השיניים בעזרת מברשת ואמצעי ניקוי בין השיניים (חוט או קיסם דנטאלי)- מונעים את בנייתו של הרובד. אם הרובד אינו מוסר- לאורך זמן הוא הופך לאבנית. האבנית היא קשה, ואין אפשרות יותר להסירה בעזרת צחצוח. אם נוצרת אבנית תת-חניכית, היא מונעת את הסרת הרובד בצחצוח ומגרה את החניכיים, ומהווה גורם סיכון למחלת החניכיים.

בניית עצם/בניית עצם (אוגמנטציה) זהו הליך של שחזור או שימור העצם המאפשר התקנת שתלים דנטליים. הטיפולים הנכללים בקטגוריה זו הינם:
שימור רכס: השתלת עצם המתבצעת ביום העקירה. לאחר עקירת השן וסילוק הרקמה הדלקתית מונחת עצם באתר העקירה. העצם נעטפת בשכבת מגן הקרויה ממברנה. מטרת ההליך הינו שמירה על נפח העצם של הלסת וכדי למנוע ספיגת עצם קיימת.
בניית עצם לצורך מקיום שתלים עתידיים: במקרים מסויימים, למטופל אין מספיק עצם עצמית לצורך עיגון שתלים בלסת. במצב שכזה, לאחר מתן אלחוש מקומי מורמים החניכיים באיזור ומבוצעת השתלת עצם. העצם בה נעשה שימוש היא למעשה תחליף עצם אשר מקורו או בחיה או באדם. לאחר הנחתה העצם נעטפת בשכבת מגן (ממברנה). ברוב המקרים, ניתן להחדיר שתלים דנטליים בזמן ביצוע השתלת העצם. בסיום הטיפול מוחזרת רקמת החניכיים למקום בעזרת מספר תפרים. לעיתים אין אפשרות להתקין בזמן השתלת עצם שתלים דנטליים. במקרים אלו יש להמתין מספר חודשים מגמר ביצוע השתלת העצם ורק אז להחדיר את השתלים.

מדובר בפרוצדורה אשר נדרשת כאשר כמות עצם בלסת העליונה איננה מספיקה להתקנת שתלים באזור האחורי. זהו מצב שכיח שנגרם עקב עקירת שיניים טוחנות עליונות וקרבתו של הסינוס המקסילרי ללסת.
הפרוצדורה מתבצעת תחת אלחוש מקומי. בהמלך הפרוצדורה הרופא יפשיל את רקמת החניכיים בצד האחורי של הלסת ויפתח בצידה של הלסת מעין חלון אל הסינוס המקסילרי בצורה עדינה וזהירה וישחרר את רצפת חלל הסינוס מהעצם התומכת. לאחר שיחרור זה תורם רצפת הסינוס כלפי מעלה מרחק של בערך כסנטימטר. כך נוצר למעשה נפח של כ 2-5 סמ"ק. החלל שיווצר כתוצאה מכך ימולא בתחליף עצם ויכוסה בשכבת מגן הקרויה ממברנה. במידה וקיימת עצם שארית מספקת, יוחדרו באותו זמן שתלים דנטליים. לאחר מכן יוחזרו הרמות התומכות למקום בעזרת מספר תפרים עדינים. לאחר תקופת המתנה של לפחות 6 חודשים ישוקמו השתלים.
במידה ולא קיימת מספיק עצם שיארית,לא יוחדרו שתלים במסגרת פרוצדורה זו. לאחר המתנה של מספר חודשים יוחדרו השתלים.
אפשרות נוספת הינה הרמת סינוס סגורה. זוהי פרוצדורה פחות פןלשנית המבוצעת רק כשאר יש מספיק עצם שארית. בהליך זה לא נפתח חלון צדדי אלא הרמת רצפת הסינוס מבוצעת דרך דקח בעצם המיועד להחדרת השתל