השימוש בשתלים דנטליים הפך להיות נפוץ בשנים האחרונות. פתרון זה אומנם נותן מענה לבעיות רבות אך הוא אינו חף מחסרונות, כאשר אחד הבולטים בהם הוא היווצרותן של מחלות ברקמות סביב שתלים אלו.
כיום מוכרות שתי מחלות נפוצות הנובעות מתגובות של הגוף למשתלים דנטליים: האחת היא פרי אימפלנט (Peri Implant) והשנייה – פרי אימפלנטיטיס (Peri Implantitis). במאמר זה נתעכב על הסוג השני.
מהם המאפיינים הקליניים של פרי אימפלנטיטיס?
פרי אימפלנטיטיס זהו תהליך דלקתי ולו המאפיינים הבאים –
- אדמומיות ונפיחות של הרקמה
- תזוזה של השתל
- היפרדות המלווה בדימום בעת הפעלת לחץ קל
- אובדן העצם ואיתו חוסר תמיכה גרמית ורטיקלית
- היווצרות של כיס פריודונטלי בגודל 4 מ"מ ומעלה
פרי אימפלנטיטיס נחשבת למחלה שכיחה למדי. המחלה מופיעה אצל 28 – 56 אחוז מהמטופלים ב – 12 עד 43 אחוז מהשתלים. היות וישנם שני סוגים של מחלות הנגרמות כתוצאה מהשתלים הדנטליים, על מנת לספק את הטיפול המתאים, יש לאבחן את המחלה במדויק, ולו רק בשל העובדה שאופן הטיפול שונה בין שתיהן.
הסממנים הקליניים של פרי אימפלנטיטיס, אותם הרופא יחפש בעת האבחון, הם דימום וכן אובדן העצם, שזוהה על ידי צילום רנטגן. סממנים קליניים נוספים הם היפרדות של השתל, ניידות שלו והימצאותו של כיס עמוק באזור החניכיים.
טיפול בדלקת סביב שתלים
טיפול בדלקת מסוג פרי אימפלנטיטיס סביב שתלים נחשב למורכב למדי – והוא תלוי גם בחומרת המקרה וכן בסממנים שנמצאו. כיום אחת מדרכי הטיפול הפופולריות מתבססת על פרוטוקול CIST ולו רצף טיפולי הכולל ארבעה שלבי טיפול עוקבים.
- השלב הראשון: דברידמנט מכאני – טיפול זה יתבצע במקרים בהם עומק הכיסים בחניכיים עולה על 4 מ"מ. טיפול זה כשמו כן הוא, מכאני ולא כירורגי, יחד עם זאת, הוכח כי טיפול זה לא התגלה כיעיל לשיפור עומק הכיסים אלא רק לשיפור ממצאים כמו דימום או להורדת כמות הפלאק. על מנת להפוך אותו ליעיל יותר, יש לצרף לו גם טיפול אנטיבקטריאלי וכך להוביל להפחתה משמעותית של החיידקים הפריופתוגנים סביב השתל.
- השלב השני: שטיפות כלורהקסידין וג'ל כלורהקסידין – טיפול זה יתבצע לתקופה של שלושה עד ארבעה שבועות בתדירות של פעמיים ביום ולאחר ביצוע השלב הראשון. טיפול זה יעיל לכיסים בעומק של 4 עד 5 מ"מ היות ויש לו השפעה על חיידקים פריופתוגנים המתרכזים סביב שתלי טיטניום. בנוסף, השילוב בין השטיפות והג'ל לבין הטיפול המכאני הוכח כיעיל לשיפור סממנים מסוימים, כגון דימום. יחד עם זאת, כדי להשפיע על סממן כמו כיסים עמוקים, נדרש גם טיפול אנטיביוטי, מה שהופך את השלב הבא לבלתי נמנע.
- השלב השלישי: טיפול אנטיביוטי – מדובר בטיפול מקומי או סיסטמי. טיפול זה הכרחי במידה ועומק הכיס עולה על 6 מ"מ וכי זוהה דימום בעת הבדיקה. היות ומדובר בטיפול כנגד חיידקים פריופתוגנים אנאירוביים, האנטיביוטיקה שיעשה בה שימוש תהיה מסוג Metronidazole. השימוש באנטיביוטיקה ישולב במסגרת פרוטוקול הטיפול, בפרק הזמן של עשרת הימים האחרונים לטיפול בשלב הקודם. שילוב טיפול אנטיביוטי יחד עם טיפול מכאני שאינו כירורגי, יובילו לתוצאות יציבות שיכולות להחזיק מעמד לתקופה של 12 חודשים.
- השלב הרביע: השלב הכירורגי – בשלב זה יבצע הרופא טיפולים משני סוגים – רסקטיביים ודגנרטיביים. שלב זה יתבצע במידה והסממנים שנתגלו הנם כיס בעומק של 6 מ"מ ומעלה, קיים דימום בעת המדידה ואובדן עצם סביב השתל. לפני תחילתו של הטיפול הכירורגי נדרש לעצור את הדמם ואת ההפרשה המוגלתית מהאזור הפגוע, אי לכך, השלבים הקודמים של פרוטוקול הטיפול הנם חיוניים.
יעילותו של הטיפול
טיפול מכאני שאינו כירורגי יעיל במצבים של מחלות פרי אימפלנט אולם נמצא כפחות יעיל במקרים של פרי אימפלנטיטיס. הוספת שטיפות אנטימיקרוביאליות הוכחה כיעילה יותר עבור מחלות מהסוג הראשון. הוספת טיפול אנטיביוטי מקומי או סיסטמי הוכחה כיעילה במקרים של מחלות מסוג פרי אימפלנט, אולם במקרים של טיפול בדלקות חניכיים פרי אימפלנטיטיס, הוכח כי חל שיפור בפרמטרים אך לא חל שיפור מבחינה קלינית.
נכון להיום, מחקרים חדשים שנערכו מצאו בעיתיות באיכותם של המחקרים אשר דנים ביעילותו של הטיפול הכירורגי ולמרות זאת, ישנן שתי נקודות בעלות חשיבות אליהן כן ניתן להתייחס בהקשר זה –
- טיפול כירורגי שנוסה על בעלי חיים – נמצא שאין הבדל בין חומרי החיטוי השונים, כאשר אפשר לקבל רא-אוסאואינטגרציה סביב השתלים, ואף ניתן לראות את הזיהום על פני השטח.
- טיפול כירורגי שנוסה על בני אדם – אין מחקרים רבים המצביעים על הצלחה ושיפור משמעותי במצב בעקבות הטיפול הכירורגי. יחד עם זאת, לא קיימת עדות אשר מאששת את קיומם של הבדלים בין שיטות החיטוי השונות. כמו כן, מתועדת הצלחה חלקית בלבד לטכניקות רגנרטיביות והשימוש בהן, כאשר לא קיימת עדות לרא-אוסאואינטגרציה.
לסיכום,
דלקות ברקמה הסובבת שתלים דנטליים נגרמות בעיקרן בעקבות נוכחותם של חיידקים. סביב כיס השתל מתקיימות בקביעות מושבות חיידקים כאשר מלבד דלקת, לא מתקיימים בשלב ראשון סממנים נוספים לקיומה של מחלה. היות והשיניים והרקמות האוראליות מהוות כר נוח לחיידקים מסוג פריופתוגנים, טרם התקנת שתלים דנטליים, יש קודם כל לשאוף לבריאות פריודונטלית של חלל הפה.
בכל הנוגע לטיפול בזיהומים ובדלקות סביב השתלים – נמצא כי על פי רוב, הטיפול נחשב למוגבל ונמצא כיעיל רק במחלות מסוג פרי אימפלנט שאינם נוגעות ישירות לעצם החניכיים, ופחות יעיל במקרים של פרי אימפלנטיטיס. כמו כן, טיפולים רגנרטיביים סביב שתלים בהם מתקיים אובדן של רקמה גרמית עדיין לא הוכחו כיעילים.
במידה ועברתם השתלה דנטלית ונוצר סביב השתל זיהום, מומלץ וכדאי לפנות לרופא מומחה על מנת לעבור טיפול מותאם למצבכם. ד"ר מרקוביץ הנו מומחה לחניכיים ולהשתלות ולכן יכול לספק עבורכם את הטיפול המתאים לכם ביותר.